לא מאמין שזה שוב קורה לי, אבל המשלוח נתקע, הנוזלים נגמרו לי במסיבה אתמול ואחרי שכולם חגגו על האוקיינוס, ברנדי ועוד נוזלים לסיגריות אלקטרוניות שהיו לי במלאי נשארתי שוב בלי כלום. הבעיה היא שאתה מתרגל לאיכות מסויימת ואז קשה מאוד להסתפק בתחליפים הזולים שאני מוצא בפיצוציות. אז יצאתי היום לסיור ברמת גן לבחור את הסגורה ההודית שפושעת ברחובות. די זיפת מה שהולך פה. אני יושב בבית קפה, מביט באנשים שכל כך דבוקים לטבק שלהם וחושב שפעם גם אני הייתי כזה. בימים האחרונים מתחילות לי מחשבות על להיגמל לגמרי, אבל חברה הזהירה אותי מהעניין הזה. חושבים שאפשר להפסיק הכל בבת אחת ובסוף חוזרים למאפרה. אז ביתנתיים אני מסתפק באיזה תערובת בטעם טבק מנטה שדי עושה לי בחילה. בואו נאמר שזה יום מחורבן ותפסיקו לשוב לי על הנוזלים.
כשחושביםכ על זה יש קשר הדוק בין עושון ובין מוזיקה. כל מי שאני מכיר מהתחום המוזיקלי ומתחומי ההפקות של מסיבות וליינים, מעשנים. מעט מאוד לא ניסו, חלק נגמלו והרב בהפסקה מעישון או בדרך אל. אני חושב על באך ואיך שפעם לא היו דברים כאלה. לא שהאומנים היו פחות שרוטים מהיום, אבל הספקו באלכוהול מחורבן. היום, עם כל החוקים של העישון, מי שבאמת חי אאת סצנת הלילה יודע שריח הסיגקריות הוא חלק בלתי נפרד ממנה. מעין התרסה כנגד הסדר הטוב, ההמצות לבריאות וכל שאר הסטנדרטים שאנו צריכים עמוד בהם כאילו היינו איזה חלקים במפעל ייצור שצריכים להוכיח עמידות לטווח הארוך. אבל בעידןו המילניום, כמו עם מכשירי חשמל, אנחנו בעצם מחזיקים רק לזמן קצר. אז למה שאנחנו , בני האדם, לא נהיה ככה . תכ’ןלס, מי באמת רוצה לחיות עד גיל 100. להיות זסקן, בודד ועריריר בעידן נטול ליגליזציה. ושאפו על אישור הייצוא של נאביס לחו”ל. אנחנו מתכננים השקה מיוחדת לרגל האירוע, למרות שכולנו מבינים שכנראה הסנד’לר ילך יחף, או במילים אחרת: הישרלאים יגדלו וכל העולם יעשן חוץ מאיתנו. גם כן מדינה
אל תשחקו אותה אינטיליגנטים עכשיו. כולנו מדי פעם מעבירים ערוץ, או רואים במקרה את השידורים. אבל מה שמצא חן בעיניי היא העובדה שגם הסלבריטאים עברו לסיגריות אלקטרוניות. למה קר לצאת החוצה לעשן והם די מתחרפנים שם בפנים. אז פתאום אני קולט את לירן עם מי פוד כתום סטייל מודרני מפמפם ואחר כך הם מעבירים את זה לאחרים ועוד מעט נשמע על כל מני סלבריטאים שתובעים את התוכנית בגלל הרעלות ניקוטין, כי בקצב שהם מאדים לדעתי יש שם מינון גבוה בטירוף.
אבל אם אנחנו כבר בענייני ריאלטי, היו לי פעם כמה הצעות לעניין. חשבתי ללכת. לא לאח הגדול אלא לתוכנית “מחוברים” אם אתם זוכרים את הפורמט הזה. חשבתי על זה די ברצינות, עברתי כמה אודישנים ובסוף החלטתי לוותר, למרות שדי ברור לי שזה היה מקפיץ לי את המסיבות בטירוף. פרסום עובד ואין כמו מישהו שבא מהשטח. אבל אני אוהב את הפרטיות שלי ואם מסיבה היא באמת שווה זה בגלל שיש לך את המתכון הנכון: מוסיקה מטורפת, לוקיישן מושלם ואנשים טובים. איפה תמצאו את זה בפריים טיים?
אז אני עדיין לא מתמסחר. אבל כמו שהבנתם גם לי יש Mi Pod אבל בגזרה הקלאסית עם שחור חלק ובלי כל הפינפונים. אתם מוזמנים לנסות. זה אפילו נחמד לאדות בתוך הבית…
דידי לא נעלם אלא קצת עסוק בימים האחרונים. אני נכנס לתחום חדש בעקבות מפגש לא צפוי שהיה לי בהודנא פלורנטין. זה המקום שצריך להגיע אליו רק אחרי 2 בלילה. מי שמכיר את האזור יודע שהקהילה שם היא חתית פצצות. בכל מקרה, אני יושב לי על הבר ומעשן די בכבוד סיגריה אלקטרונית שהפכה אותי לכשר בשביל לא מעט בחורות שלא סובלות את הריח של הטבק ופתאום מתיישב לידי בחור צבעוני, קטן מימדים ונוירוטי בצורה שאי אפשר לפספס.
הוא מתחיל לגלגל ג’ויינט ולהפתעתי מוציא פילטר ששהוא כבר משומש. אני שואל אותו אם לא חבל על הבריאות ולמה לא לאדות והוא מספר לי על הדבר החדש: פילטר פחום, אפשר להשיג של מותג אקטיטיוב למי שרוצה לרדת לפרטים, ומסתבר שהוא לא מסנן את החומר הפעיל בג’ויינט ומאפשר שימוש רב פעמי. אז שדיד לא ינסה? לקחתי כמה שאכטות ועפתי לגבהים אחרים. הרבה יותר נקי, חלק ונעים בגרון ואני שואל את עצמי – למה דווקא עכשיו, כשאני יוצא מכל הרגלי העישון שלי מתחילה המהפכה האמיתית? למה אף אחד לא סיפר לי שיש כאלה דברים, שהפילטר ספוג זה פאגינג בדיחה ושאפשר לעשן הרבה יותר בריא. אז אני יושב מול הפיראט הזה ואנחנו מתחילים לגלגל גם שיחה. מפה לשם מתברר שהוא עובד בקרקס פלורנטין וכשאני שמעתי את זה, אולי בהשפעה של החומר הלא מפולטר שנשמתי, נדלקה לי השראה.
היום כבר נפגשתי עם אחד העמודים החזקים בקרקס ואנחנו מתכננים מסיבה בשילוב קרקסנות. הולך להיות אירוע טרנס פסיכודלי והפעם כולם מוזמנים. מתכננים על הדרום השטוח עם מופע אקרובטיקה, להטוטנים ושילוב של קהלים מכמה ליינים. את ההפתעות על המוזיקה אני עשדיין לא חושף, אבל בהתאם לאווירה הצבעונית נעשה גם כאן סלט של טכנו, האוס, שחורה והיפ הופ. תכינו את האנרגיות – אנחנו חוזרים ובגדול!!!
I sit in the child’s avenue trying to digest what happened yesterday. What a crazy evening. I had not had one in years. We started a new line of electronic music and at about three in the morning, the heart of a field near the Sharon area and about 400 celebrates, a cello player breaks my soul with the DJ. I do not know what went on there. But it was exciting in Ramot. Anyone who knows me knows that except for wheezing, nothing passes in my ear. I can not remember when I was last in an acoustic concert, but that silhouette gave me the soul. I felt that she was expressing every emotion I had ever felt. Suddenly I felt and took my lungs. Standing there like a kopecko and crying, and suddenly a girl I knew from a few years ago approached me. She told me I had changed and that I had seen something. I did not understand what she wanted from me and of course while I was shooting some shack with an electronic cigarette. “So that’s the bottom line!” J jumped up and immediately pulled out an equally cool instrument the size of a matchbox and sparkle. We laughed at how old we were and that we would soon have a stick. But then the cellist came up and stole the two of us.
When she finished playing I looked left and did not see this girl anymore, but on the pole in front of me suddenly something shimmered and I thought she had left me a present. She smokes in the belly of an ocean and I smoke and remember her and those magical moments. I do not know what moved me more, the girl or the music or they were both together. But I always believe that what readers need to read, and if that is fate, I will meet her again. In the meantime, I take comfort in some ocean lanes and plan to introduce more acoustics into our ensembles. Maybe I’m really getting old or it’s Ramat Gan that changes my perspective. Who would have believed that I would come to this day? Once, if they dared to remind me of acoustics, I would explain to those who dared to open their mouths. Do not think I’m a drink or anything. But on the other hand, who would have thought I’d stop with tobacco… Things change to have to go with them. If there’s anything I’ve learned in productions, it’s never allowed to recycle. Whoever does the same thing is only an imitator of himself. Each fiber must be different and it is permissible to make all the mistakes, provided you are an original. That’s why four hundred people jumped hysterically in the middle of nowhere yesterday and I continue the party party. It’s much better for me outside, in nature, than in crowded halls full of smoke. I used to be the opposite, but something still changed in me. Okinthes, huh? What a disgrace,,
Yours, Didi
מי שכחה פה מי פוד על הדלפק? Mi pod
הסצנה החדשה
יושב לי בשדרות הילד ומנסה לעכל את מה שקרה אתמול. איזה ערב משוגע. כזה לא היה לי כבר שנים. התחלנו בליין חדש של מוזיקה אלקטרונית ובערך בשלוש לפנות בוקר, לב של שדה ליד השרון ובערך 400 חוגגים, עולה עם הדיג’יי נגנית צ’לו שקרעה לי את הנשמה. לא יודע מה הלך שם. אבל זה היה מרגש ברמות. מי שמכיר אותי יודע, שחוץ מצפצופים שום דבר לא עובר לי באוזן. לא זוכר מתי הייתי פעם אחרונה בהופעה אקוסטית, אבל הצלנית הזאת זימברה לי את הנשמה. הרגשתי שהיא פורטת על כל רגש שאי פעם הרגשתי. פתאום הרגשתי ולקחתי לריאות. עומד שם כמו איזה קופיקו ומזיל דמעות ופתאום ניגשת אלי בחורה שהכרתי מלפני כמה שנים. היא אמרה לי שהשתניתי ורואים שעברתי משהו. לא הבנתי מה היא רוצה ממני וכמובן תוך כדי אני מזניב כמה שאכטות עם סיגריה אלקטרונית – אז זה השינוי, היא קפצה ומיד שלפה מכשיר לא פחות מגניב בגודל של קופסת גפרורים ומנצנץ. צחקנו על זה שאחננו מזדקנים ושעוד מעט יהיה לנו מקל. אבל אז עלתה הצ’לןנית וגנבה את שנינו.
כשהיא סיימה לנגן הבטתי שמאלה ולא ראיתי את הבחורה הזאת יותר, אבל על העמוד לפני פתאום משהו נצנץ לי ונראה לי שהיא השאירה לי מתנה. היא מעשנה בטם של אוקיינוס ואני מעשן ונזכר בה וברגעים הקסומים האלו. לא יודע מה ריגש אותי יותר, הבחורה או המוזיקה או שהיו אלו שניהם ביחד. אבל אני תמיד מאמין שמה שצריך לקרוות קורא ואם זה הגורל אז אפגוש אותה שוב. בינתיים אני מתנחם בכמה שכטות של אוקיינוס ומתכנן להכניס יותר אקוסטיקה לתוך ההרכבים שלנו. אולי אני באמת מזדקן או שזאת רמת גן שמשנה לי את הפרספקטיבה. מי היה מאמין שאגיע ליום הזה. פעם אם היו רק מעיזים להזכיר לי אקוסטיקה הייתי מזברר את מי שהעז לפתוח את הפה. שלא יחשבו שאני כוסית או משהו כזה. אבל מצד שני, מי היה מאמין שאפסיק עם הטבק… דברים משתנים לצריך לזרום איתם. אם יש משהו שלמדתי בהפקות זה שאסור אף פעם למחזר. מי שעושה אותו הדבר הוא רק מחקה של עצמו. כל מסיב צריכה להיות אחרת ומותר לעשות את כל הטעויות, בתנאי שאתה אורגינל. זה הסיבה שארבע מאות איש קפצו אתמול בהיסטריה באמצע שום מקום ואני ממשיך בליין של המסיבות הקטנות. הרבה יותר טוב לי בחוץ, בטבע, מאשר באולמות דחוסים ומלאים בעשן. פעם הייתי ההפך, אבל משהו בכל זאת השתנה בי. אוקיינוס, האא? איזה בזיון..
חוזר לניקיון. מעכשיו רק אני והסיגריות האלקטרוניות. קניתי מספיק נוזלים למילויי שיספיקו גם לשנה שלמה וגם את הג’ויינטים אני שם בצד. אחרי שרכשתי לעצמי דגם לא יקר יותר מדי של וופורייזר נייד הגעתי למסקנה שההיי יותר סבבה והריאות שוות יותר מכל ההרס העצמי שלי. עד כדי כך, שאני אפילו שוקל לקנות נעלי ריצה ולהתחיל לשקם את הנזק.
אז לקח לי קצת זמן ללמוד את השוק וללמוד מה אני באמת רוצה. היום וופורייזר יכול לעלות גם מעל אלף שקל ויכול להיות שזה מצדיק את ההשקעה. הדגם הפופולארי ביותר הוא הפאקס 2 או Pax 3 שדי קשה להשיג. זה כמו האייפון של הוופורייזרים: מעוצב נקי, פשוט להפעלה ואפשר להתפרע גם עם כחול ים שווה. אבל כמו שראיתם את המסיבה האחרונה, אני כבר לא ממש שוחה בכסף, אז בסוף הלכתי על האופציה הזולה יותר: ג’י-פן אליט וופורייזר שעולה רק 680 ש”ח אם אתם קונים במקומות הנכונים. עד עכשיו הוא עובד פצץ ובגלל העיצוב שלו, שמזכיר עט או חליל צד, אפשר בקלות לשבת איתו בבתי קפה ולשחק ב”עברתי לסיגריה אלקטרונית” – חוקי למהדרין.
אז כדי להשלים את ההופעה ידידה (כן, יש הפתעות ברמת גן) הביאה לי נרתיק ישן של משקפיים שהפך מחזיק המכשירים שלי. יש מקום גם למטען, כי הסוללה כאן יותר חלשה, אבל זה שווה את המחיר ומפצה על כך העובדה שקל מאוד לנקות את המכשיר אחרי שהוא נגרר איתי לשטח. מבחינת קצב העישון, עדיין לא יודע להגיד לכם אם אני מעשן יותר או פחות חומר. אומרים שעם וופורייזר יש ניצול יותר טוב של כמות החומר, אבל הפיתוי לקחת שכטה גם יותר גדול. אז אדווח בהמשך. בינתיים, בצלילות החדשה שנכנסה לחיי אני עובד על ליין חדש של מסיבות טבעוניות. הכיבוד עלינו הדי.גיי הולכים להפתיע. נעדכן בהמשך
דידי
קייס למשקפיים שהפך לנושא ג’י-פן אליט וופורייזר הקדוש והסיגריה האלקטרונית
מרגיש כמו אפס אבל אתם צריכים לדעת את האמת. כבר שבועיים שאני רק מאדה את ההרס העצמי שלי. מרגיש יותר טוב בכללי, אפילו קצת יותר סוחב במסיבות. אבל אחרי שבועיים שהתרגלתי לסטטוס החדש של “הנקי הזה” ו”יאללה לא מסריח שכמותך” שתיים בלילה נגמרו לי נוזלים סיגריות אלקטרוניות. יופי, מה אני אמור לעשות עכשיו! ניסיתי בקיוסקים אבל אחרי 4 מצאתי איזה משהו שייבאו מהודו. גועל נפש ברמות שאתה רוצה להחנק ובליית ברירה ביקשתי חפיסה. אם היו מוכרים בבודדים לא הייתי נופל ככה, אבל אתם כבר מנחשים מה קרה עם הקפה של הבוקר..
עכשיו חזרתי לנוזל שאני אוהב. זה טבק עם קצת ארומה של מלח ים. משהו שווה שווה, אבל הקופסה כבר נכחדה ואני שוב עובר את המעבר. קצת איבדתי את הביטחון בעצמי. זה כמו אלו שמפסיקים לעשן וזה הכל או כלום. גם אני בן אדם כזה. לא בנוי ללכת עם ולהרגיש בלי או להפך. מה שזה לא יהיה. בעיקר מרגיש את הג’ננה ומריח את המאפרה שעולה ממני. איזה בזיון
מה עושים כשנגמרים נוזלים סיגריות אלקטרוניות? קניתי קופסה יא דביל
משהו קורה פה. פתאום אני רואה עוד ועוד חנויות חדשות שמוכרות סיגריות אלקטרוניות ברמת גן. ואם זה הגיע עד לפה אז כנראה שאני לא היחיד שהצטרף למהפכה. מודה, בימים הראשונים זה היה מוזר, כי אחרי כל כך הרבה שנים שאני מעשן טבק מוזר להיפרד מהריח, הטעם שהשתרגלת. אבל עכשיו אני ממש לא מבין למה לא חשבו על זה קודם. בלי להסתבך כל הזמן בלקנות קופסאות, לגלגל, להצית, לכבש את הבגדים. אמא שלי כמובן מאוד מבסוטית ואתמול ראיתי ברחוב ביאליק, שכאן זה נחשב לשוס של העיר, שעוד ועוד חנויות נפתחות רק לסיגריות אלקטרוניות. ממש כמו שפתאום התחילו לפתוח חנויות לסלולאר. זוכרים שפעם לא היו חנויות כאלה?
אז שמח להיות חלק מהמהפכה ומי שרוצה הסברים יכול לפגוש אותי גם בתל אביב. הלילה אנחנו מרימים ליין חזק בדרום העיר: קיבלתם את ההזמנות והגיע הזמן לאשר השתתפות, אם אתם רוצים שיישאר לכם מקום. רשימת הדיגייס עדיין לא סגורה אבל יהיו הפתעות כמו תמיד, עם הופעת אורח שעדיין אין לי אפשרות לפרסם אתה שם, אבל אם הוא יעלה על הטיסה לכם שווה לטוס אלינו. איזה שהקצב חוזר לאצבעות. מרגיש את הדאבים בתוך הדופק. נתראה בלילה
חנויות למכירת סיגריות אלקטרוניות. כמו פטריות אחר הגשם..
שבוע אני פולט אדים כמו קטר. אפשר לרתום לי רכבת לתחת ולשווק אותי בתור חמור. הבעיה היא שעכשיו מתחיל הקריז לסיגריות. זה לא פיזי. אני מעשן ניקוטין ותאמינו לי, אפילו יותר מממקודם, אבל פתאום אני מתגעגע לריח המסריח של הסיגריות. להדליק את הסיגריה, לנשוף עמוק לריאות ולדעת שאתה דופק לעצמך את הצורה. סיגריות אלקטרוניות זה סבבה אבל אין בזה הרס עצמי – בעיה! אחים שלי..
לקחתי עצמי עם הלפטופ ופשוט ברחתי מהבית. אני צופה כמו גנב אל הפיצוציה שמעבר לכביש. כל כך פשוט ללכת לשם ולשים איזה חמישים שקל על הדלפק. רק שיסדר לי איזה מלבורו אדום ושני מציתים. אני מביט בסיגריה האלקטרונית שרכשתי בלא מעט כסף. זה בהחלט כלי מהודר, אנשים כל הזמן מפרגנים לי ואומרים לי שיש לי ריח יתר טוב והעור פנים משתפר. מעינין לי את החצ’קון. אולי אנחנו פשוט צריכים קצת להרוס לעצמנו. זה לא הניקוטין זו הבערה. וזה גם פנימי, תמיד הייתי כזה.
אני זוכר בתור ילד, הראשון בשכבה שעישן כבר בכיתה ז’. פעם תפסה אותי המורה להתעמלותוקראו להורים. עשו מזה עניין גדול ואני אמרתי שמצאתי את הקופסא בין השיחים וחשבתי לנסות. אחר כך אבא הכניס לי מכות רצח ואחרי שהם הלכו לישון גמרתי את הקופסה. שפוט עישנתי רצף. עכשיו הוא כבר לא פה אבל אני ממשיך להתנקם.. איזה דידי
אחרי שבוע על סיגריות אלקטרוניות מת לקצת זפת בריאות
אתמול חגגנו עד הלילה ואחרי סיבוב בארים תוסס במיוחד אני יכול לציין בגאווה שהצלחתי לעבור את כל האקשן עם סיגריה אלקטרונית. לא שביב של טבק נכנס לתוך הריאות של דידי וכן חברים, אני מתחיל להתנקות. לא רק מהלכלוך והצביעות של תל אביב, שזה תהליך נפשי שאולי שווה לפתוח בלוג רק בשבילו, אלא גם מכל הקססות והטבק שהפכו לשם השני של דידי בסצנה. אם הייתי יודעת שכל מה שצריך לעשות זה לקחת מוצרי סיגריות אלקטרוניות ולנסות לשנות קצת את המחשבה, הייתי נכנס לזה קודם.
בינתיים אמא מאוד שמחה. כי נכנסתי הביתה בלי הריח המוכר של הטבק. היא מתחילה לפתח ציפיות ובבוקר שמעתי מתוך שינה שיחה שהיא ניהלה מהמרפסת עם חדוה – החברה הטובה מימי הנח”ל וכבר שמעתי שם איזו מזימה לשדך לי אחיינית של בן דוד.. נו בחיאט אמא. לא הבנת כבר שהסחורה שלך פגומה. כבר שנים שהיא מנסה לשדך לי בחורות נאות מבית טוב, שמספיק לכן חמש דקות עם דידי כדי להבין שהוא מחזיק על הגב חתיכת סצנה. בסוף היא תקבל בחורה צעירה מלא בג’ננות, כמו שדידי אוהב, אבל בינתיים ניתן לה קצת אופטימיות, בהשראת חנוכה.
חג שמח חארות
דידי מתנקה מכל הג’יפה: רק לקחת מוצרי סיגריות אלקטרוניות ולהתמיד. הטיפ שלי לחנוכה
ודיד שלנו יודע לעשן, אבל המגה וופורייזר שהיה שם זה משהו שאפילו הריאות שלי לא חוו מעולם. סוג של סופרמן וופורייזר ואני לא צוחק אתכם. זה נראה כו באנג שמחוברות לו עוד פיות של מעבדה, אתה שואף את האוויר כמו מבאנג אבל זה עובד דרך תא חימום, או מה שלא הסבירו לי. אני ללא יודע להגיד למה, אבל הסטלה היתה אחרת לגמרי. עצם העובדה שזה לא מעורבב עם קססה הפך את הסטלה ליותר נקייה ומרוממת. אבל אחרי 10 דקות רציתי עוד מילוי ואחר כך עוד.. וכמו כל דבר טוב, אי אפשר להפסיק. בסוף גמרתי על איזה שיח, מפרפר כמו תיכוניסט אחרי הג’ויינט הראשון שלו.
בושות לדידי. אבל עכשיו נשאלת השאלה מי מכיר את השם של הדגם פצצה הזה. אני רוצה לעשות איתו כמה שימושים לערבים מיוחדים ולמתגג אותו כמו שדידי אוהב. סומך עליכם לשלוח לינקים לעניין או לפחות קצת חומר. למחשבה כמובן. המסיבה הבאה אנחנו יורדים דרומה אז תכינו את הוויז, קוד ישלח בדיוק כשאתם צריכים להזיז את התחת שלכם לכיוונו
חנוכה שמח
דידי
היכרות עם סופרמן של הוופורייזר. בחיים לא חוויתי דבר כל כך עוצמתי
itspartytime 